ביהמ"ש: לא די בהפגשת הצדדים כדי לקבוע שהמתווך היה ה"גורם היעיל" בעסקה

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, תשלום דמי תיווך לתובעת, שהינה מתווכת במקרקעין, בשל דירה ברחוב הרדוף הנחלים 23 בישוב אדם (להלן - הדירה).

2.         על פי כתב התביעה, בחודש אוגוסט 2005 פנתה אל התובעת הגב' שרה מעתוק (להלן - המוכרת) וביקשה לפרסם את הדירה למכירה. בעקבות פרסום המודעה על ידי התובעת בחודש ספטמבר 2005, פנה אליה הנתבע, ביקש לראות את הדירה, וחתם על טופס הזמנת שירותי תיווך במקרקעין (להלן - טופס ההזמנה).

            לטענת התובעת, לאחר שנוהל מו"מ בדירה בנוכחות המוכרת, הנתבע והתובעת, הודיע לה הנתבע כי אין לו יכולת כספית לרכוש את הדירה.

על אף זאת, נוכחה התובעת לדעת בקיץ 2006 כי הדירה נרכשה על ידי הנתבע מאת המוכרת מבלי ששולמו לה דמי תיווך, ומכאן התביעה.

3.         הנתבע לא מתכחש לעצם הסכם התיווך וחתימתו על טופס ההזמנה, אך טוען כי הוא התקשר עם המוכרת עוד לפני שפנה לתובעת.

בנוסף נטען על ידו, כי פרטי הדירה אותה רכש הוסיפה התובעת בעצמה לטופס ההזמנה, ללא ידיעתו.

4.         המחלוקת היא, האם התובעת היתה "הגורם היעיל" בעסקה וזכאית לדמי תיווך מכוח חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 ותקנותיו (להלן - החוק), בשל רכישת הדירה על ידי הנתבע מאת המוכרת.

5.         בדיון שהתקיים בפני העידה התובעת כי היא החתימה את הנתבע על טופס ההזמנה והראתה לו שתי דירות: האחת, היא הדירה נשוא התביעה, והשנייה סמוכה לה. לדבריה, היא הראתה לנתבע את שתי הדירות ביום 8/9/05 (פרוטוקול עמ' 1 שורות 10-4).

6.         הנתבע העיד כי התובעת הוסיפה לטופס ההזמנה ללא ידיעתו את הכתובות ובכללן את הדירה נשוא המחלוקת.

לטענתו, הוא חתם על הטופס כאשר היו רשומים בו רק שמו ומספר תעודת הזהות.

עוד טוען הנתבע כי לפני שעלו לדירה אמר לתובעת כי ראה את הדירה והיא לא עומדת במסגרת תקציבו (פרוטוקול עמ' 1 שורות 20-15).

7.         המוכרת העידה, כי לא חתמה על טופס שירותי תיווך מהתובעת. לדבריה, התובעת היא זו שיצרה איתה קשר בעקבות פרסום הדירה בלוח מודעות, הציגה עצמה כמתווכת המתמחה בדירות בישוב אדם, ושאלה אם היא יכולה לראות את הדירה. התובעת הגיעה לראשונה לדירה עם הנתבע ואישתו.

לטענת המוכרת, היא הביעה תמיהה שכן הנתבע ואשתו כבר התעניינו בדירה בעבר ומחירה לא היה בגדר תקציבם. עוד הוסיפה המוכרת, כי מאז לא שמעה מהתובעת. לטענתה, מכירת  הדירה יצאה לפועל אחרי שהנתבע יצר קשר עם בעלה והצליחו להגיע למחיר מוסכם (פרוטוקול עמ' 3 שורות 16-5).

8.         לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ואת עדותה של המוכרת, עיינתי במסמכים שהוצגו ובהתאם לנטלי ההוכחה הקבועים בדין, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה.

בע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' מנהלת עזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3), 116 קובע בית המשפט העליון כי:

"כרגיל - כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים - אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעסקה"(שם, בעמ' 123).

עם זאת, הפגשת הצדדים בלבד אינה בהכרח מכרעת, ואפשר שלא יהיה די בה כדי לקבוע שהמתווך אכן היה "הגורם היעיל" בקשירת העסקה. בפסק הדין האמור נקבעו מספר מבחנים לקביעת "הגורם היעיל", וביניהם מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך.

התובעת לא סתרה את דבריהם של הנתבע ושל המוכרת לפיהם מלבד הפגישה בה ראתה התובעת לראשונה את הדירה ביחד עם הנתבע, לא התקיימו שיחות ופגישות נוספות, וכי באותו מעמד הודיע לה הנתבע כי כבר ראה את הדירה והיא אינה עומדת בגבולות תקציבו.

9.         בנסיבות שהובאו לעיל, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא היתה "הגורם היעיל" לעיסקה ולפיכך התביעה נדחית.